<h1>ראב"ן שו"ת סימן צ"ה</h1>
<h2>דף ו:</h2>
ומקשי התם [נדרים ד':] והרי [חטאת] יולדת דלא אתיא לכפרה ועבר עליה בבל תאחר. ואקשי קרובי עלה, מנ"ל לתלמודא הא סברא דעבר עליה בבל תאחר. ועוד הקשה, הא בעיא היא בראש מס' ר"ה [ו':] אשה מה היא בבל תאחר מי אמרי' הא לא מחייבי בראייה או דילמא הא מחייבי בשמחה ופשיט ליה אביי תיפוק לי דהא מיחייבי בשמחה, דאמרינן מאי אולמא דשמחה מראייה ופשיטותא דאביי לאו פשיטות הוא. ואני אומר פשיטותו דאביי פשיטות הוא, דכיון דמחייבה לעלות משום שמחה אע"ג דלא מחייבה בראייה קא עברה על בל תאחר בשלש רגלים, ולאו אולמא דשמחה מראייה, אלא משום דבשמחה מיחייבה דכתב ושמחת אתה וביתך ואין שמחה אלא בבשר שלמים דכתב וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחתם וגו'. ומהכא פשיטא ליה לבעל התלמוד דחטאת יולדת עבר עליה בבל תאחר, מפישוט דאביי.
